הַתִּקּוּן הַכְּלָלִי
סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם
זה שמו נאה לו
יסדו ותקנו, גלו וצוה לפרסמו
רבי "נחמן מברסלב" זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל
תיקון הכללי
טוֹב לוֹמַר זֹאת לִפְנֵי אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים
הֲרֵינִי מְקַשֵׁר עַצְמִי בַּאֲמִירַת הָעֲשָׂרָה מִזְמוֹרִים אֵלּוּ לְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁבְּדוֹרֵנוּ. וּלְכָל הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּים שׁוֹכְנֵי עָפָר. קְדוֹשִׁים אָשֵׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה.
וּבִפְרָט לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם נַחַל נוֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֵיגֶא. זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל אָמֵן.
* וְעַל דַּעְתָּם וְעַל כַּוָּנָתָם אֲנִי אוֹמֵר כָּל אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, וּבִזְכוּתָם וְכֹחָם אֶזְכֶּה לְעוֹרֵר וּלְגַלּוֹת כָּל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים, שֶׁהֵם: אַשְׁרֵי, בְּרָכָה, מַשְׂכִּיל, שִׁיר, נִצּוּחַ, נִגּוּן, תְּפִלָּה, הוֹדָאָה, מִזְמוֹר, הַלְלוּיָהּ. שֶׁהֵם שִׁיר פָּשׁוּט, כָּפוּל, מְשֻׁלָּש, מְרֻבָּע, שֶׁהֵם כְּלוּלִים בְּשִׁמְךָ הַמְיֻחָד הַגָּדוֹל וְהַקָדוֹשׁ. וּבִזְכוּת וְכֹחַ הַשְׁנֵי שְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הָאֵלּוּ בְּמִלּוּאָם, שֶׁהֵם אֵל אֱלֹהִים (כָּזֶה): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"יְ יו"ד מ"ם, שֶׁהֵם עוֹלִים בְּמִסְפָּר תפ"ה, כְּמִסְפַּר תְּהִלִּים. בְּכֹחַ אֵלוּ הַשֵּׁמוֹת תְּזַכֵּנִי לְתִקּוּן הַבְּרִית שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי אָמֵן:
*) מיוסד ע"פ התפלה של מוהרנ"ת ונראה שחשוב וכדאי לאומרו לפני התקון הכללי.
קוֹדֵם שְׁיַתְחִיל בְּאֲמִירַת תְּהִלִּים (תיקון הכללי) יֹאמַר זֶה:
לְכוּ נְרַנְּנָה לַיהֹוָה, נָרִיעָה לְצוּר יִשְׁעֵנוּ: נְקַדְּמָה פָּנָיו בְּתוֹדָה, בִּזְמִרוֹת נָרִיעַ לוֹ: כִּי אֵל גָּדוֹל יְהֹוָה, וּמֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל אֱלֹהִים:
הֲרֵינִי מְזַמֵּן אֶת פִּי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת בּוֹרְאִי לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּה בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ עַל יְדֵי הַהוּא טָמִיר וְנֶעְלָם בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל:
תיקון הכללי מזמור – טז
מִכְתָּם לְדָוִד שָׁמְרֵנִי אֵל כִּי חָסִיתִי בָךְ:
אָמַרְתְּ לַיהוָה אֲדֹנָי אָתָּה טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ:
לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם:
יִרְבּוּ עַצְּבוֹתָם אַחֵר מָהָרוּ בַּל אַסִּיךְ נִסְכֵּיהֶם מִדָּם וּבַל אֶשָּׂא אֶת שְׁמוֹתָם עַל שְׂפָתָי:
יְהוָה מְנָת חֶלְקִי וְכוֹסִי אַתָּה תּוֹמִיךְ גּוֹרָלִי:
חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי:
אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי:
שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט:
לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי אַף בְּשָׂרִי יִשְׁכֹּן לָבֶטַח:
כִּי לֹא תַעֲזֹב נַפְשִׁי לִשְׁאוֹל לֹא תִתֵּן חֲסִידְךָ לִרְאוֹת שָׁחַת:
תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:
תיקון הכללי מזמור – לב
לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה:
אַשְׁרֵי אָדָם לֹא יַחְשֹׁב יְהוָה לוֹ עָוֹן וְאֵין בְּרוּחוֹ רְמִיָּה:
כִּי הֶחֱרַשְׁתִּי בָּלוּ עֲצָמָי בְּשַׁאֲגָתִי כָּל הַיּוֹם:
כִּי יוֹמָם וָלַיְלָה תִּכְבַּד עָלַי יָדֶךָ נֶהְפַּךְ לְשַׁדִּי בְּחַרְבֹנֵי קַיִץ סֶלָה:
חַטָּאתִי אוֹדִיעֲךָ וַעֲוֹנִי לֹא כִסִּיתִי אָמַרְתִּי אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי לַיהוָה וְאַתָּה נָשָׂאתָ עֲוֹן חַטָּאתִי סֶלָה:
עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא רַק לְשֵׁטֶף מַיִם רַבִּים אֵלָיו לֹא יַגִּיעוּ:
אַתָּה סֵתֶר לִי / (*כאן יש להפסיק מעט. עיין ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' רי"ג) מִצַּר תִּצְּרֵנִי, רָנֵּי פַלֵּט תְּסוֹבְבֵנִי סֶלָה:
אַשְׂכִּילְךָ וְאוֹרְךָ בְּדֶרֶךְ זוּ תֵלֵךְ אִיעֲצָה עָלֶיךָ עֵינִי:
אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין בְּמֶתֶג וָרֶסֶן עֶדְיוֹ לִבְלוֹם בַּל קְרֹב אֵלֶיךָ:
רַבִּים מַכְאוֹבִים לָרָשָׁע וְהַבּוֹטֵחַ בַּיהוָה חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ:
שִׂמְחוּ בַיהוָה וְגִילוּ צַדִּיקִים וְהַרְנִינוּ כָּל יִשְׁרֵי לֵב:
תיקון הכללי מזמור – מא
לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד:
אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ יְהוָה:
יְהוָה יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו:
יְהוָה יִסְעָדֶנּוּ עַל עֶרֶשׂ דְּוָי כָּל מִשְׁכָּבוֹ הָפַכְתָּ בְחָלְיוֹ:
אֲנִי אָמַרְתִּי יְהוָה חָנֵּנִי רְפָאָה נַפְשִׁי כִּי חָטָאתִי לָךְ:
אוֹיְבַי יֹאמְרוּ רַע לִי מָתַי יָמוּת וְאָבַד שְׁמוֹ:
וְאִם בָּא לִרְאוֹת שָׁוְא יְדַבֵּר לִבּוֹ יִקְבָּץ אָוֶן לוֹ יֵצֵא לַחוּץ יְדַבֵּר:
יַחַד עָלַי יִתְלַחֲשׁוּ כָּל שֹׂנְאָי עָלַי יַחְשְׁבוּ רָעָה לִי:
דְּבַר בְּלִיַּעַל יָצוּק בּוֹ וַאֲשֶׁר שָׁכַב לֹא יוֹסִיף לָקוּם:
גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ אוֹכֵל לַחְמִי הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב:
וְאַתָּה יְהוָה חָנֵּנִי וַהֲקִימֵנִי וַאֲשַׁלְּמָה לָהֶם:
בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי:
וַאֲנִי בְּתֻמִּי תָּמַכְתָּ בִּי וַתַּצִּיבֵנִי לְפָנֶיךָ לְעוֹלָם:
בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:
תיקון הכללי מזמור – מב
לַמְנַצֵּחַ מַשְׂכִּיל לִבְנֵי קֹרַח:
כְּאַיָּל תַּעֲרֹג עַל אֲפִיקֵי מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים:
צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹהִים:
הָיְתָה לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ אֶדַּדֵּם עַד בֵּית אֱלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג:
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו:
אֱלֹהַי עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים מֵהַר מִצְעָר:
תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ:
יוֹמָם יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירוֹ עִמִּי תְּפִלָּה לְאֵל חַיָּי:
אוֹמְרָה לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי לָמָּה קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב:
בְּרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל הַיּוֹם אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ:
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחִי נַפְשִׁי וּמַה תֶּהֱמִי עָלָי הוֹחִילִי לֵאלֹהִים כִּי עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי וֵאלֹהָי:
תיקון הכללי מזמור – נט
לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת לְדָוִד מִכְתָּם בִּשְׁלֹחַ שָׁאוּל וַיִּשְׁמְרוּ אֶת הַבַּיִת לַהֲמִיתוֹ:
הַצִּילֵנִי מֵאֹיְבַי אֱלֹהָי מִּמִתְקוֹמְמַי תְּשַׂגְּבֵנִי:
הַצִּילֵנִי מִפֹּעֲלֵי אָוֶן וּמֵאַנְשֵׁי דָמִים הוֹשִׁיעֵנִי:
כִּי הִנֵּה אָרְבוּ לְנַפְשִׁי יָגוּרוּ עָלַי עַזִים לֹא פִשְׁעִי וְלֹא חַטָּאתִי יְהוָה:
בְּלִי עָוֹן יְרוּצוּן וְיִכּוֹנָנוּ עוּרָה לִקְרָאתִי וּרְאֵה:
וְאַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הָקִיצָה לִפְקֹד כָּל הַגּוֹיִם אַל תָּחֹן כָּל בֹּגְדֵי אָוֶן סֶלָה:
יָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:
הִנֵּה יַבִּיעוּן בְּפִיהֶם חֲרָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶם כִּי מִי שֹׁמֵעַ:
וְאַתָּה יְהוָה תִּשְׂחַק לָמוֹ תִּלְעַג לְכָל גּוֹיִם:
עֻזּוֹ אֵלֶיךָ אֶשְׁמֹרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי:
אֱלֹהֵי חַסְדִּי יְקַדְּמֵנִי אֱלֹהִים יַרְאֵנִי בְשֹׁרְרָי:
אַל תַּהַרְגֵם פֶּן יִשְׁכְּחוּ עַמִּי הֲנִיעֵמוֹ בְחֵילְךָ וְהוֹרִידֵמוֹ מָגִנֵּנוּ אֲדֹנָי:
חַטַּאת פִּימוֹ דְּבַר שְׂפָתֵימוֹ וְיִלָּכְדוּ בִגְאוֹנָם וּמֵאָלָה וּמִכַּחַשׁ יְסַפֵּרוּ:
כַּלֵּה בְחֵמָה כַּלֵּה וְאֵינֵמוֹ וְיֵדְעוּ כִּי אֱלֹהִים מֹשֵׁל בְּיַעֲקֹב לְאַפְסֵי הָאָרֶץ סֶלָה:
וְיָשׁוּבוּ לָעֶרֶב יֶהֱמוּ כַכָּלֶב וִיסוֹבְבוּ עִיר:
הֵמָּה יְנִיעוּן לֶאֱכֹל אִם לֹא יִשְׂבְּעוּ וַיָּלִינוּ:
וַאֲנִי אָשִׁיר עֻזֶּךָ וַאֲרַנֵּן לַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ כִּי הָיִיתָ מִשְׂגָּב לִי וּמָנוֹס בְּיוֹם צַר לִי:
עֻזִּי אֵלֶיךָ אֲזַמֵּרָה כִּי אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי אֱלֹהֵי חַסְדִּי:
תיקון הכללי מזמור – עז
לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן לְאָסָף מִזְמוֹר:
קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְאֶצְעָקָה קוֹלִי אֶל אֱלֹהִים וְהַאֲזִין אֵלָי:
בְּיוֹם צָרָתִי אֲדֹנָי דָּרָשְׁתִּי יָדִי לַיְלָה נִגְּרָה וְלֹא תָפוּג מֵאֲנָה הִנָּחֵם נַפְשִׁי:
אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה אָשִׂיחָה וְתִתְעַטֵּף רוּחִי סֶלָה:
אָחַזְתָּ שְׁמֻרוֹת עֵינָי נִפְעַמְתִּי וְלֹא אֲדַבֵּר:
חִשַּׁבְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם שְׁנוֹת עוֹלָמִים:
אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה עִם לְבָבִי אָשִׂיחָה וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי:
הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח אֲדֹנָי וְלֹא יֹסִיף לִרְצוֹת עוֹד:
הֶאָפֵס לָנֶצַח חַסְדּוֹ גָּמַר אֹמֶר לְדֹר וָדֹר:
הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה:
וָאֹמַר חַלּוֹתִי הִיא שְׁנוֹת יְמִין עֶלְיוֹן:
אֶזְכּוֹר מַעַלְלֵי יָהּ כִּי אֶזְכְּרָה מִקֶּדֶם פִּלְאֶךָ:
וְהָגִיתִי בְכָל פָּעֳלֶךָ וּבַעֲלִילוֹתֶיךָ אָשִׂיחָה:
אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים:
אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ:
גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה:
רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת:
זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים אַף חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ:
קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ:
בַּיָּם דַּרְכֶּךָ וּשְׁבִילְךָ בְּמַיִם רַבִּים וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ:
נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן:
תיקון הכללי מזמור – צ
תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ בְּדֹר וָדֹר:
בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל:
תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם:
כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה:
זְרַמְתָּם שֵׁנָה יִהְיוּ בַּבֹּקֶר כֶּחָצִיר יַחֲלֹף:
בַּבֹּקֶר יָצִיץ וְחָלָף לָעֶרֶב יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ:
כִּי כָלִינוּ בְאַפֶּךָ וּבַחֲמָתְךָ נִבְהָלְנוּ:
שַׁתָּה עֲוֹנֹתֵינוּ לְנֶגְדֶּךָ עֲלֻמֵנוּ לִמְאוֹר פָּנֶיךָ:
כִּי כָל יָמֵינוּ פָּנוּ בְעֶבְרָתֶךָ כִּלִּינוּ שָׁנֵינוּ כְמוֹ הֶגֶה:
יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה וְאִם בִּגְבוּרֹת שְׁמוֹנִים שָׁנָה וְרָהְבָּם עָמָל וָאָוֶן כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה:
מִי יוֹדֵעַ עֹז אַפֶּךָ וּכְיִרְאָתְךָ עֶבְרָתֶךָ:
לִמְנוֹת יָמֵינוּ כֵּן הוֹדַע וְנָבִא לְבַב חָכְמָה:
שׁוּבָה יְהוָה עַד מָתָי וְהִנָּחֵם עַל עֲבָדֶיךָ:
שַׂבְּעֵנוּ בַבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וּנְרַנְּנָה וְנִשְׂמְחָה בְּכָל יָמֵינוּ:
שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה:
יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ פָעֳלֶךָ וַהֲדָרְךָ עַל בְּנֵיהֶם:
וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
תיקון הכללי מזמור – קה
הוֹדוּ לַיהוָה קִרְאוּ בִּשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו:
שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו:
הִתְהַלְלוּ בְּשֵׁם קָדְשׁוֹ יִשְׂמַח לֵב מְבַקְשֵׁי יְהוָה:
דִּרְשׁוּ יְהוָה וְעֻזּוֹ בַּקְּשׁוּ פָנָיו תָּמִיד:
זִכְרוּ נִפְלְאוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה מֹפְתָיו וּמִשְׁפְּטֵי פִיו:
זֶרַע אַבְרָהָם עַבְדּוֹ בְּנֵי יַעֲקֹב בְּחִירָיו:
הוּא יְהוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל הָאָרֶץ מִשְׁפָּטָיו:
זָכַר לְעוֹלָם בְּרִיתוֹ דָּבָר צִוָּה לְאֶלֶף דּוֹר:
אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק:
וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
לֵאמֹר לְךָ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם:
בִּהְיוֹתָם מְתֵי מִסְפָּר כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ:
וַיִּתְהַלְּכוּ מִגּוֹי אֶל גּוֹי מִמַּמְלָכָה אֶל עַם אַחֵר:
לֹא הִנִּיחַ אָדָם לְעָשְׁקָם וַיּוֹכַח עֲלֵיהֶם מְלָכִים:
אַל תִּגְּעוּ בִמְשִׁיחָי וְלִנְבִיאַי אַל תָּרֵעוּ:
וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר:
שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף:
עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ בַּרְזֶל בָּאָה נַפְשׁוֹ:
עַד עֵת בֹּא דְבָרוֹ אִמְרַת יְהוָה צְרָפָתְהוּ:
שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַתִּירֵהוּ מֹשֵׁל עַמִּים וַיְפַתְּחֵהוּ:
שָׂמוֹ אָדוֹן לְבֵיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל קִנְיָנוֹ:
לֶאְסֹר שָׂרָיו בְּנַפְשׁוֹ וּזְקֵנָיו יְחַכֵּם:
וַיָּבֹא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם וְיַעֲקֹב גָּר בְּאֶרֶץ חָם:
וַיֶּפֶר אֶת עַמּוֹ מְאֹד וַיַּעֲצִמֵהוּ מִצָּרָיו:
הָפַךְ לִבָּם לִשְׂנֹא עַמּוֹ לְהִתְנַכֵּל בַּעֲבָדָיו:
שָׁלַח מֹשֶׁה עַבְדּוֹ אַהֲרֹן אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ:
שָׂמוּ בָם דִּבְרֵי אֹתוֹתָיו וּמֹפְתִים בְּאֶרֶץ חָם:
שָׁלַח חֹשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ וְלֹא מָרוּ אֶת דְּבָרוֹ:
הָפַךְ אֶת מֵימֵיהֶם לְדָם וַיָּמֶת אֶת דְּגָתָם:
שָׁרַץ אַרְצָם צְפַרְדְּעִים בְּחַדְרֵי מַלְכֵיהֶם:
אָמַר וַיָּבֹא עָרֹב כִּנִּים בְּכָל גְּבוּלָם:
נָתַן גִּשְׁמֵיהֶם בָּרָד אֵשׁ לֶהָבוֹת בְּאַרְצָם:
וַיַּךְ גַּפְנָם וּתְאֵנָתָם וַיְשַׁבֵּר עֵץ גְּבוּלָם:
אָמַר וַיָּבֹא אַרְבֶּה וְיֶלֶק וְאֵין מִסְפָּר:
וַיֹּאכַל כָּל עֵשֶׂב בְּאַרְצָם וַיֹּאכַל פְּרִי אַדְמָתָם:
וַיַּךְ כָּל בְּכוֹר בְּאַרְצָם רֵאשִׁית לְכָל אוֹנָם:
וַיּוֹצִיאֵם בְּכֶסֶף וְזָהָב וְאֵין בִּשְׁבָטָיו כּוֹשֵׁל:
שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עֲלֵיהֶם:
פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה:
שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְלֶחֶם שָׁמַיִם יַשְׂבִּיעֵם:
פָּתַח צוּר וַיָּזוּבוּ מָיִם הָלְכוּ בַּצִּיּוֹת נָהָר:
כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ:
וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן בְּרִנָּה אֶת בְּחִירָיו:
וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ:
בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ הַלְלוּיָהּ:
תיקון הכללי מזמור – קלז
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן:
עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ:
כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן:
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יְהוָה עַל אַדְמַת נֵכָר:
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם תִּשְׁכַּח יְמִינִי:
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי:
זְכֹר יְהוָה לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ:
בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ:
אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע:
תיקון הכללי מזמור – קנ
הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ:
הַלְלוּהוּ בִגְבוּרֹתָיו הַלְלוּהוּ כְּרֹב גֻּדְלוֹ:
הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר:
הַלְלוּהוּ בְתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב:
הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה:
כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ:
מִי יִתֵּן מִצִּיּוֹן יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל בְּשׁוּב יְיָ שְׁבוּת עַמּוֹ, יָגֵל יַעֲקֹב יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל: וּתְשׁוּעַת צַדִּיקִים מֵיְיָ, מָעוּזָּם בְּעֵת צָרָה: וַיַּעְזְרֵם יְיָ וַיְפַלְּטֵם, יְפַלְּטֵם מֵרְשָׁעִים וְיוֹשִיעֵם כִּי חָסוּ בוֹ:
© כל הזכויות שמורות
תפלה קצרה אחר התקון הכללי
זֹאת הַתְּפִלָּה מָצָאנוּ בְּאַמְתַּחַת הַכְּתָבִים, וְהִיא מְעַט הַכַּמּוּת וְרַב הָאֵיכוּת:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עִלַּת הָעִלּוֹת וְסִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת, אַנְתְּ לְעֵלָּא, לְעֵלָּא מִן כֹּלָּא, וְלֵית לְעֵלָּא מִנָּךְ, דְלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ כְּלָל. וּלְךָ – דּוּמִיָּה תְהִלָּה; וּמְרוֹמָם עַל כָּל בְּרָכָה וּתְהִלָּה.
אוֹתְךָ אֶדְרֹשׁ, אוֹתְךָ אֲבַקֵּשׁ, שֶׁתַּחְתֹּר חֲתִירָה דֶּרֶךְ כְּבוּשָׁה מֵאִתְּךָ, דֶּרֶךְ כָּל הָעוֹלָמוֹת עַד הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת שֶׁלִּי, בַּמָּקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹמֵד, כְּפִי אֲשֶׁר נִגְלֶה לְךָ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. וּבַדֶּרֶךְ וְנָתִיב הַזֶּה תָּאִיר עָלַי אוֹרְךָ, לְהַחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת, כְּפִי רְצוֹנְךָ בֶּאֱמֶת; כְּפִי רְצוֹן מִבְחַר הַבְּרוּאִים: לִבְלִי לַחְשֹׁב בְּמַחֲשַׁבְתִּי שׁוּם מַחֲשֶּׁבֶת חוּץ וְשׁוּם מַחֲשָׁבָה וּבִלְבּוּל שֶׁהוּא נֶגֶד רְצוֹנֶךָ. רַק לְדַבֵּק בְּמַחֲשָׁבוֹת זַכּוֹת, צַחוֹת וּקְדוֹשׁוֹת בַּעֲבוֹדָתְך בֶּאֱמֶת, בְּהַשָּׂגָתְךָ וּבְתוֹרָתֶךָ.
הַט לִבִּי אֶל עֵדְוֹתֶיך וְתַן לִי לֵב טָהוֹר לְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת. וּמִמְּצוּלוֹת יָם תּוֹצִיאֵנִי לְאוֹר גָּדוֹל חִישׁ קַל מְהֵרָה, תְּשׁוּעַת אֲדֹנָי כְּהֶרֶף עַיִן, לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, כָּל יְמֵי הֱיוֹתִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; וְאֶזְכֶּה לְחַדֵּש נְעוּרָי, הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בַּחֹשֶׁךְ לְהַחֲזִירָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה. וְתִהְיֶה יְצִיאָתִי מִן הָעוֹלָם כְּבִיאָתִי: בְּלֹא חֵטְא. וְאֶזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּנֹעַם אֲדֹנָי וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ, כֻּלּוֹ אוֹמֵר כָּבוֹד. אָמֵן נֶצַח סֶלָה וָעֶד.
אחר אמירת תיקון הכללי טוב לומר תפלה זו, יסדה מורנו רבי נתן זכר צדיק לברכה
אשירה ליהוה בחיי, אזמרה לאלהי בעודי: יערב עליו שיחי, אנכי אשמח ביהוה: הודו ליהוה בכנור, בנבל עשור זמרו לו: אלהים, שיר חדש אשירה לך, בנבל עשור אזמרה לך: עלי עשור ועלי נבל, עלי הגיון בכנור: כי שמחתני יהוה בפעלך, במעשי ידיך ארנן:
רבונו של עולם, אדון כל, בורא כל הנשמות, רבון כל המעשים, הבוחר בשירי זמרה, עזרני וחנני ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים, שאזכה לעורר ולהוציא ולגלות כל העשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים. ובזכות אלו העשרה קפיטל תהלים שאמרתי לפניך, שהם כנגד עשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם: אשרי, ברכה, משכיל, שיר, נצוח, נגון, תפלה, הודאה, מזמור, הללויה. בזכות המזמורים ובזכות הפסוקים ובזכות תבתיהם ואותיותיהם ונקדותיהם וטעמיהם והשמות היוצאים מהם, מראשי תבות ומסופי תבות, ובזכות דוד המלך עליו השלום עם כל העשרה צדיקים שיסדו ספר תהלים, (*ובזכות הצדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן רבי נחמן בן פיגא זכותו יגן עלינו, אשר גלה ותקן לומר אלו העשרה קפיטל תהלים בשביל תקון הברית) ובזכות כל הצדיקים והחסידים האמתיים, תזכני ותחנני שאזכה ברחמיך הרבים להוציא כל הטפות קרי שיצאו ממני לבטלה בין בשוגג בין במזיד בין באנס בין ברצון, (אם יאמר חס ושלום בשביל מקרה שנזדמן לו באותו הלילה יאמר: ובפרט כל הטפות שיצאו ממני בלילה זה, על ידי מקרה לילה שקרה לי בעוונותי הרבים( כלם אזכה ברחמיך הרבים ובחמלתך הגדולה ובכחך הגדול, להוצאם מהקלפות ומהסטרין אחרנין, מכל המקומות שנפלו ונתפזרו ונפוצו ונדחו לשם, ואל ידח ממך נדח. ותכניע ותשבר ותהרג ותעקר ותכלה ותבטל כל הקלפות וכל הרוחין שדין ולילין, שנעשו ונבראו ונוצרו על ידי אלו הטפות שיצאו ממני לבטלה, ותסיר מהם חיותם, ותוציא ותגזל מהם החיות דקדשה וכל הניצוצות הקדושים שבלעו.
רבונו של עולם, אל חי וקים, חי החיים, מלא רחמים, הדן את כל העולם לכף זכות תמיד, החפץ חסד ומרבה להיטיב. אבי אבי, גואלי ופודי, ידעתי יהוה ידעתי, כי אני בעצמי החיב והפושע, אפלו בהמקרות שנזדמנו לי בשוגג,כי לא שמרתי את המחשבה כלל, והרהרתי ביום, עד שבאתי לידי טמאה בלילה, ועל ידי זה קלקלתי מה שקלקלתי, וגרמתי מה שגרמתי, ושחתתי מה ששחתתי. אוי אוי אוי, אויה על נפשי, אוי לנפשי כי גמלתי לי רעה, מה אמר, מה אדבר, מה אצטדק. מה אמר, מה אדבר, מה אצטדק. האלהים מצא את עוני. הנני לפניך באשמה רבה, הנני לפניך מלא בושה וכלמה, מלא טנופים ולכלוכים, מלא תועבות רעות, ואין שום לשון בעולם שאוכל לכנות בו עצם הרחמנות שישעלי, כי רע ומר, כי נגע עד הנפש. מר לי מאד, אבי שבשמים; מר לי מאד רבון כל העולמים. ראה אנחתי ואנקתי, כי נפשי מרה לי מאד עד אשר איני יודע איך אני יכול לחיות מעצם מרירות נפשי אשר עד גבהי שמים יגיע, כי קצתי בחיי למה לי חיים כאלה, חיים מרים ומרורים ממות. את קבעת כוס התרעלה שתית מצית, נפשי.
רבונו של עולם! אתה לבד ידעת, רבוי ועצם הפגמים הגדולים העצומים והנוראים, שנעשים על ידי זה בכל העולמות, ועתה איך אוכל לתקן זאת, ובמה יזכה נער כמוני לתקן את אשר שחתתי. אך אף על פי כן ידעתי ואני מאמין באמונה שלמה כי אין שום יאוש בעולם כלל, ועדין יש לי תקוה, ועדין לא אבדה תוחלתי מיהוה, כי חסדי יהוה כי לא תמנו, כי לא כלו רחמיו. על כן באתי לפניך יהוה אלהי ואלהי אבותי, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, אלהי כל הצדיקים והחסידים האמתיים ואלהי כל ישראל, אלהי הראשונים והאחרונים, שתרחם עלי ותעשה את אשר בחקיך אלך ואת משפטיך אשמר, ותכף את יצרי להשתעבד לך, ותגער בהיצר הרע, ותגרשו ממני מעתה ועד עולם, ותשמרני ותצילני ותפלטני מעתה מכל מיני הרהורים רעים, וממחשבות רעות, ומפגם הראות, ומפגם הדבור, ותצילני מעתה מכל מיני פגם הברית שבעולם, במחשבה דבור ומעשה, ותהיה עמי תמיד ותשמרני ותצילני ממקרה בין ביום ובין בלילה מעתה ועד עולם:
אבינו, מלך אל חי וקים, גואל חזק, שטחתי אליך כפי, הצל הצל, הושיעה הושיעה, הצל לקוחים למות, הצל נרדף וחיב כמוני, הצילני מן השאול תחתיות, תן לי תקוה ולא אבד חס ושלום, כי מה בצע בדמי ברדתי אל שחת, היודך עפר, היגיד אמתך. דלו עיני למרום, יהוה עשקה לי, ערבני, ערב עבדך לטוב, אל יעשקני זדים, כי אין לי שום כח אלא בפי, אין לי שום מנוס ומבטח כי אם עליך לבד, על חסדיך העצומים לבד, על רחמיך הגדולים, על חמלתך האמתית, על חנינותיך הנצחיות, ועל כח וזכות הצדיקים, ששמרו את הברית בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו. בהם תמכתי יתדותי, בהם אשען ואסמך, בזכותם וכחם אבטח ואקוה, כי לא תעזב נפשי לשאול, לא תתן חסידך לראות שחת, אהה יהוה מלטני, אהה יהוה פדני, ראה מסכן כמוני, טורף בלב ימים, תהום אל תהום קורא לקול צנוריך, כל משבריך וגליך עלי עברו. צוד צדוני כצפור, איבי חנם. צמתו בבור חיי, וידו אבן בי, צפו מים על ראשי, אמרתי נגזרתי. קראתי שמך יהוה מבור תחתיות, קראתי שמך יהוה מבור תחתיות.
רבונו של עולם! רבונו של עולם! מלא רחמים, מלא חסד חנם, מלא חנינות, מלא רחמנות, מלא טוב, מלא רצון, כבר קבלנו עלינו לקרא אליך תמיד, והנני מקים קבלתנו, והנני קורא אליך ממקום שפל כזה, ממקומות מגנים כאלה, ממעמקים קראתיך יהוה, מעמקי עמקים, מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה. ואם בעוונותינו הרבים ירדנו למקום שירדנו, וירדנו עכשו בעקבות משיחא למקומות נמוכים ושפלים מאד מאד, שלא ירדו ישראל לתוכם מעולם, כמו שכתוב: ותרד פלאים, אין מנחם לה. אף על פי כן, אין אנו מיאשים עצמנו חס ושלום בשום אפן בעולם כלל. כי כבר הבטחתנו להשיבנו ממצולות ים, כמו שכתוב: אמר אדני, מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים, וכתיב: ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלתם, להפר בריתי אתם, כי אני יהוה אלהיהם:
רבונו של עולם! פתח פיך לאלם כמוני, ותשלח לי דבורים ממעון קדשך מן השמים, באפן שאוכל לנצח אותך, לרצות ולפיס אותך, שתקבל ברחמיך הרבים ובחסדיך העצומים את אלו העשרה קפיטל תהלים שאמרתי לפניך, כאלו אמרם דוד המלך עליו השלום בעצמו, ואף על פי שאיני יודע לכון שום כונה מהכונות העצומות והנוראות שיש באלו העשרה מזמורים יהי רצון מלפניך יהוה אלהי ואלהי אבותי, שתהא חשובה לפניך האמירה בפה לבד, כאלו השגתי וכונתי כל הסודות והכונות שיש בהם ויהיו אמרי לרצון לפני אדון כל. והנני משליך יהבי עליך, והנני מקשר עצמי לכל הצדיקים האמתיים שבדורנו, ולכל הצדיקים האמתיים שוכני עפר, קדושים אשר בארץ המה, (ובפרט להצדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן רבי נחמן בן פיגא זכותו יגן עלינו אמן) ועל דעתם ועל כונתם אמרתי כל אלו העשרה קפיטל תהלים, ובזכותם וכחם אזכה לעורר ולגלות כל העשרה מיני נגינה שנאמר בהם ספר תהלים, שהם שיר פשוט, כפול, משלש, מרבע, שהם כלולים בשמך המיחד הגדול והקדוש. ובזכות וכח השני שמות הקדושים האלו במלואם, שהם אל אלהים (כזה): אל"ף למ"ד, אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שהם עולים במספר תפ"ה ]ארבע מאות שמונים וחמש[, כמספר תהלים. בכח אלו השמות תזכני להוציא כל הטפות קרי לבטלה מבטן הקלפה שבלעם, אשר מספר שמה עם האותיות עולה תפ"ה, שהיא בקלפה כנגד קדשת ספר תהלים, ובכח אלו העשרה מזמורי תהלים תעורר השני שמות הקדושים אל אלהים, ותהרג ותשבר ותכניע ותעקר ותכלה ותבטל את הקלפה הזאת שבלעם, ותכריח אותה להפליט כל הטפות הקדושות מבטנה וקרבה, ותמחה שמה וזכרה מן העולם, ותקים מקרא שכתוב: חילבלע ויקיאנו, מבטנו יורישנו אל, ותהרג כל הקלפות שנבראו על ידי אלו הטפות, ותוציא ותגזל מהם החיות דקדשה, וכל הניצוצות הקדושים שבלעו על ידי פגם חטא זה, כלם תוציאם ותחזר ותקבצם בקדשה שנית. ותזכנו לקבל עלינו על מלכות שמים באהבה תמיד, ונזכה לעסק כל ימינו בתורה ותפלה ומעשים טובים באמת ובלב שלם, באפן שנזכה לברא גופים וכלים קדושים לכל הנשמות דאזלין ערטילאין על ידי עוונותינו הרבים, על ידי פגם הטפותקרי שיצאו ממני לבטלה.
רבונו של עולם, אמיץ כח ורב אונים, עשה מה שתעשה ברחמיך הרבים באפן שנזכה לתקן פגם הברית, פגם טפי המח. בין מה שפגמנו בזה בשוגג, בין במזיד, בין באנס, בין ברצון, על הכל תמחל ותסלח לי אלוה סליחות, חנון המרבה לסלח, ונזכה לתקן כל הפגמים בשלמות בחיינו, בזכות הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה, (ואם יהיה על קברו הקדוש יאמר: ובזכות הצדיק הזה השוכן פה, צדיק יסוד עולם, נחל נובע מקור חכמה, אשר אני מכתת רגלי וטלטלתי עצמי בטלטול הקשה בשביל לבוא הנה להשתטח על קבר הצדיק האמת הקדוש הזה, אשר הבטיחנו בחייו הקדושים, לעמד בעזרתנו סלה תמיד, כשנבוא על קברו הקדוש ונתן פרוטה לצדקה ונאמר אלו העשרה קפיטל תהלים, והנהעשיתי מה שמוטל עלי, עשה מה שעליך) ומחל לי וסלח לי וכפר לי על כל החטאים והעוונות והפשעים, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך ברמ"ח איברי ושס"ה גידי, במחשבה דבור ומעשה, ובחמשה חושים ובשאר כחות הגוף, ובפרט מה שחטאתי ופשעתי ופגמתי נגדך בפגם הברית, שהוא כלל כל התורה כלה, והרע בעיניך עשיתי מנעורי עד היום הזה. על הכל תמחל ותסלח ותכפר, מלא רחמים, ותמלא כל השמות שפגמתי בשמך הגדול. הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני. תחטאני באזוב ואטהר, תכבסני ומשלג אלבין. תשמיעני ששון ושמחה, תגלנה עצמות דכית הסתר פניך מחטאי, וכל עונתי מחה. מחה פשעי למענך כאמור: אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור, ותמלא עלי ברחמים, ותהיה בעזרי תמיד, בזכות וכח הצדיקים האמתיים, ותשמרני ותצילני תמיד, ותתן לי כח להתגבר על יצרי ולכף ולשבר את תאותי, ולא אפגם עוד מה שפגמתי, ולא אעשה עוד הרע בעיניך, ולא אשוב עוד לכסלה, אם און פעלתי לא אוסיף, כי כבר הבטחתנו, שגם על זה מועיל תפלה ובקשה, להנצל להבא ברחמיך האמתיים מן היצר הרע וכת דילה, (ואם יהיה על קברו הקדוש יאמר: ובפרט על מקום ציון הקדוש הזה, עזרני בזכות הצדיקים הגנוזים פה), ורחם עלי ותן לי כח וגבורה מאתך, שאזכה להתגבר ולכבש את יצרי תמיד, עד שאזכה ברחמיך לגרשו ולסלקו ולבטלו מעלי לגמרי מעתה ועד עולם, כי כבר כלו ביגון חיי, ושנותי באנחה. כשל בעוני כחי, ועצמי עששו, עד אשר כשל כח הסבל.
רחם עלי, אבי אב הרחמן, רחם עלי שומע תפלה, חוס וחמל עלי שומע צעקה, שומע אנחה, שומע אנקה. רחם רחם, הצל הצל, הושיעה הושיעה, אל יפל דמי ארצה לפניך, אל תתן לשחת נפשי, הצילני מדמים אלהים אלהי תשועתי, תרנן לשוני צדקתך, חוסה עלי כרב רחמיך, כרב חסדיך, יהמו נא מעיך וחנינותיך על עלוב נפש כמוני, על נרדף כמוני, על מלכלך בחטאים כמוני, על חסר דעה חסר עצה כמוני, כי לך לבד עינינו תלויות, לך לבד רעיוני צופיות, דלו עיני למרום, עזר נא הושיעה נא, חוס וחמל נא עלי, והושיעני לשוב אליך בתשובה שלמה באמת ובלב שלם, ואזכה להיות תמיד כרצונך הטוב מעתה ועד עולם, כחסדך חייני, ואשמרה עדות פיך. לב טהור ברא לי אלהים, ורוח נכון חדש בקרבי.
ובכן, יהי רצון מלפניך, יהוה אלהינו ואלהי אבותינו, אדון ה''שמחה והחדוה, אשר לפניך אין שום עצבות כלל לעולם, כמו שכתוב: הוד והדר לפניו, עז וחדוה במקומו, שתעזרני ברחמיך העצומים, ותזכני להיות בשמחה תמיד. משמח נפשות עגומים, שמח נפשי האמללה מאד, העלובה מאד, העיפה והצמאה והרעבה אליך מאד. הסר ממני יגון ואנחה, שמח נפש עבדך, כי אליך יהוה נפשי אשא. תודיעני ארח חיים, שבע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח. השיבהלי ששון ישעך, ורוח נדיבה תסמכני. שבעני מטובך, ושמח נפשי בישועתך, וטהר לבי לעבדך באמת, עורה כבודי, עורה הנבל וכנור, אעירה שחר. זכנו לכל העשרה מיני נגינה דקדשה, שהם מכניעים ומתקנים פגם הברית, כאמור: אברך את יהוה אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי. לדוד משכיל, אשרי נשוי פשע כסוי חטאה. בית והון נחלת אבות, ומיהוה אשה משכלת. יומם יצוה יהוה חסדו, ובלילה שירה עמי, תפלה לאל חיי. למנצח אל תשחת לדוד מכתם בשלח שאול וישמרו את הבית להמיתו. אזכרה נגינתי בלילה, עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי. היאכל תפל מבלי מלח, אם יש טעם בריר חלמות. פן תתן לאחרים הודך, ושנותיך לאכזרי, ולא אמר איה אלהי עשי נותן זמירות בלילה. שקר החן והבל היפי, אשה יראת יהוה היא תתהלל. ונאמר: הללויה, הללו אל בקדשו, הללוהו ברקיע עזו: הללוהו בגבורותיו, הללוהו כרב גדלו: הללוהו בתקע שופר, הללוהו בנבל וכנור: הללוהו בתף ומחול, הללוהו במנים ועגב: הללוהו בצלצלי שמע, הללוהו בצלצלי תרועה: כל הנשמה תהלל יה, הללויה:
רבונו של עולם, תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גליותינו, וקרב פזורנו מבין הגוים, ונפוצותינו כנס מירכתי ארץ, וקבץ נדחינו יחד מארבע כנפות הארץ לארצנו, וקים בנו מקרא שכתוב: ושב יהוה אלהיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך יהוה אלהיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך יהוה אלהיך ומשם יקחך. והביאך יהוה אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה, והיטיבך והרבך מאבותיך. ונאמר: נאם אדני יהוה, מקבץ נדחי ישראל, עוד אקבץ עליו לנקבציו. ונאמר: בונה ירושל'ים יהוה נדחי ישראל יכנס, ותמהר ותחיש לגאלנו, ותביא לנו את משיח צדקנו, ותבנה את בית קדשנו ותפארתנו, והביאנו לציון עירך ברנה, ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם, כמו שכתוב: ופדויי יהוה ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון אנחה. ונאמר: כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה, וכל עצי השדה ימחאו כף. ונאמר: כי נחם יהוה ציון, נחם כל חרבותיה, וישם מדברה כעדן וערבתה כגן יהוה, ששון ושמחה ימצא בה, תודה וקול זמרה. שמחו ביהוה וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב. אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה. שמחו צדיקים ביהוה, והודו לזכר קדשו. אמן נצח סלה ועד.
© כל הזכויות שמורות
שו”ת בעניין אמירת ה"תיקון הכללי" מתוך הספר אשר בנחל (המוהרא"ש)
ליקט הרב דן כהן
האם ההכרח לתיקון לומר גם התפילה שאחרי המזמורים שתיקן מוהרנ"ת?
שמעתי מרבי יצחק לוי זצ"ל, העשרה מזמורים הם כמו הניתוח שמנתח ומוציא מהאדם כל מיני חולאים, והתפילה שלאחריה היא כמו המים שרוחצים אחר הניתוח. ועל כן מה טוב ומה נעים לומר את שניהם. אך אם אי אפשר, יאמר רק העשרה מזמורים. "והם הם עיקר התיקון הכללי". ותיכף ומיד כשאומרים העשרה מזמורים, אין צריך כבר לחשוב כלל, כי בוודאי מתוקן הכול, ורבנו אמר שהוא ערב על זה.
האם צריכים לכוון את השמות א-ל אלוקי-ם בשעת אמירת העשרה מזמורים? ומתי צריכים לכוונם?
שמעתי מאנשי שלומנו, שאם מכוון, יכוון באמירת מזמור ע”ז, בהגיעו אל תבת “קולי א-ל אלוקי-ם ואצעקה, קולי א-ל אלוקי-ם והאזין אלי”. אבל גם אם אינו זוכה לכווין, גם כן נעשה התיקון, כי באמירה בעלמא נתקן, ואין צריך לבלבל את עצמו בזה כלל, כי יש כוח באמירה בלבד לתקן הכול.
האם צריך לאמרו תיכף ומיד אחר המקווה, או יכול לומר אפילו כמה שעות אחר המקווה?
רבנו אמר: הראשון הוא מקווה, היינו, אם ארע לו איזה פגם הברית, חס ושלום. ילך למקווה תיכף ומיד. אבל את העשרה מזמורים נוהגים אנשי שלומנו לאומרם בשעה שיש להם פנאי, ואינו קשור אל המקווה.
ומטעם זה כשיש לו איזה אונס, כגון שאין לו מקווה, או הוא חולה, חס ושלום, ואינו יכול לילך למקווה, על כל פנים יכול לומר העשרה מזמורים גם בלי מקווה, והוא תיקון גמור, ואין צריך עוד לחשוב עוד בזה, כי יש כוח באמירה בעלמא לתקן את החטא.
האם אסור להפסיק בין המזמורים?
שמעתי מאנשי שלומנו, לכתחילה יזהר לבלי להפסיק, ועל כן לא יתחיל לומר בשעה שיודע שיהיה לו הפסק לקדושה או לאמירת “אמן יהא שמיה רבא”, ומכל שכן שלא ידבר שיחת חולין ביניהם.
האם כשאומרים כל התהילים מראש לסופו, נחוץ לומר גם כן תיקון הכללי?
הם שני עניינים, תהילים הוא סגולה גדולה לתשובה (עיין ליקוטי מוהר”ן, חלק ב’, סימן עג), ולהמשיך עליו כל הטובות שבכל העולמות, והתיקון הכללי הוא תיקון גמור לפגם הברית ולכל העוונות, ואין אחד תלוי בחברו.
האם מצווה לפרסמו לכל ישראל?
רבנו הזהיר אותנו מאוד לגלות ולפרסם את התיקון הכללי לכל ישראל. ואמר שמחמת שהוא תיקון כל כך קל לומר רק עשרה מזמורים, יתגבר ה’בעל דבר’ על דבר זה, ויתפשט לאורכו ולרוחבו, ולא יניח לאומרו, הן שלא ירצו להאמין שבאמירת העשרה מזמורים יזכה לתיקון גמור. והן למה לא גילה דבר זה אחר וכו’ ודומה שטויות וקושיות.
על כן עלינו לעשת את שלנו, הן לאומרו בכל יום ויום שהוא תיקון גמור, וכן מועיל על פרנסה בנקל ורפואה וכו’ (עיין ליקוטי מוהר”ן, חלק א’, סימן כט) והן לפרסמו בפני כול.
(אשר בנחל, כרך ח’, מכתב תתקמו, שנת תשל”ג)
מי שאומר את כל ספר התהילים האם יצא חובת קריאה של ‘תיקון הכללי’?
הן אמת, שלגמור את כל ספר התהילים – זהו דבר גדול מאוד. וכתוב בשם הבעל שם טוב הקדוש זי”ע על הפסוק (תהילים קו): “מי ימלל גבורות ה’ ישמיע כל תהילתו”. מי שרוצה למלל את הגבורות – יגמור כל ספר התהילים. ואין דבר גדול מזה. כמו שאומר רבנו ז”ל (ליקוטי מוהר”ן, חלק ב, סימן עג), שאמירת תהילים מסוגלת לתשובה, ופותחת לאדם כל השערים שהיו סגורים ממנו, ומקשרת אותו אל האות והשער השייך אליו.
עם כל זאת עליך לדעת, אשר אלו העשרה מזמורי תהילים, שהם ‘תיקון הכללי’, זהו גילוי חדש שאמר רבנו, שאף אחד לא גילה זאת.
היו המון צדיקים שרצו למצוא את התיקון לחטא הזה ולא הצליחו. ולי נתן הקדוש ברוך הוא את הסוד. ולכן ‘תיקון הכללי’ זהו עניין אחד, ואמירת התהילים זה דבר אחר.
לומר את ה’תיקון הכללי’ צריכים לקיימו בתמימות ובפשיטות, ומי שרגיל את עצמו לאומרו בכל יום אשריו.
זה אורך כעשר דקות, וכל כך מסוגל, עד כדי כך שאומר רבנו : (ליקוטי מוהר”ן, חלק א’, סימן כט) שהתיקון הכללי מביא לאדם פרנסה בשפע, רפואה וכו’, כי כל הדמים ניתזים לדם במוח, וכשאומר ‘תיקון הכללי’, זה מטהר לו את המוח, והדמים הולכים כסדרן, וזוכה לישועה, לרפואה ולפרנסה. לכן אשרי האדם האומר בכל יום ‘תיקון הכללי’, ואין זה קשור לאמירת ספר התהילים, שהוא עניין גדול בפני עצמו.
(אשר בנחל, כרך כח, מכתב ד’ תעב, תשמב)
האם כדאי לומר עם התלמידים שלי ב’חדר’ את התיקון הכללי?
מה ששאלת, אם כדאי לומר עם הנערים ב’חדר’ העשרה מזמורי תהילים שגילה לנו רבנו הנורא, שהוא תיקון גמור, והוא תיקון הכללי לכל החטאים (עיין ליקוטי מוהר”ן, חלק א, סימן כט), בוודאי טוב ויפה הדבר.
גם אני אומר מפעם לפעם עם הנערים בחדר העשרה מזמורי תהילים “תיקון הכללי”, כי היא זכות גדולה ונוראה, לזכות יותר ויותר אנשים לאומרו.
כי רבנו אמר בפרוש (שיחות הר”ן, סימן קפה) כל הנהגה והנהגה שאני מצווה לעשות, היא סגולה ותיקון, ומועיל על כל מה שעבר ועל העתיד, ולאחר ההסתלקות של האדם ולימות המשיח ולתחיית המתים ולעתיד לבוא וכו’, עיין שם.
ומכל שכן בתיקון גמור כזה, בוודאי ראוי ונכון הדבר לכל מלמד תינוקות, שיאמרם עם תלמידיו.
אך אין אתה צריך לדבר בפרטיות בשביל מה התיקון הזה, רק תאמר שהוא סגולה גדולה ותיקון הכללי לכל דבר וכו’.
(אשר בנחל, כרך ו’, מכתב תרעה, שנת תשל”ב)
מתי הזמן המתאים ביותר לומר את ה”תיקון הכללי”?
הנה במה ששאלת, מתי לומר את ה”תיקון הכללי”? כי יש לך בלבולים רבים, ולבסוף אין אתה אומרו כלל.
מנהג אנשי שלומנו היקרים הוא לאומרו תיכף ומיד אחר תפילת שחרית בציבור – רק העשרה מזמורים, ובאמצע היום כשיהיה לך זמן פנוי, תאמר העשרה מזמורים עם התפילה שלאחריה, ותצייר בדעתך כאילו אתה עומד בציון רבנו. ובמקום שאדם חושב שם כל האדם (עיין ליקוטי מוהר”ן, חלק א’, סימן כא).
רבי אברהם ברבי נחמן ז”ל (בעל מחבר ספר ‘באור הליקוטים’), היה רגיל לומר העשרה מזמורים כמה פעמים ביום אחד, כל פעם שדיבר עם איזה איש, כי יש בני אדם אשר הדיבור שלהם מזיק (עיין שם, סימן מג).
וראיתי הרבה בחורי חמד מאנשי שלומנו היקרים, אשר העשרה מזמורים שגורים על פיהם, והם רגילים בזה מאוד, ובכל ציון של תנא או צדיק אומרים את זה: במירון, בצפת, בחברון, ובשכם וכו’. (אשר בנחל, כרך ח’, מכתב תתנג, שנת תשל”ג)
האם אמירת תיקון הכללי מועילה רק לפגם הברית?
חמדת לבבי! ראה להיות חזק, לומר בכל יום את ה’תיקון הכללי’, העשרה מזמורי תהילים עם התפילה שעליה, אף שבאמת העיקר הוא כשקורה לו, חס ושלום, איזה מקרה וכו’.
אך כבר בארנו בספר “פעולת הצדיק”, אות תתצ”ז בהגהה, שהעשרה מזמורים מועילים לכל מיני חטאים ועוונות , ובפרט פגם הברית, וכן הוא מסוגל לפרנסה בנקל (כמובא בליקוטי מוהר”ן, חלק א’, סימן כט), עיין שם. (אשר בנחל, כרך כ, מכתב ג’ רכח, שנת תש”ם)
האם די לומר פעם אחת תיקון הכללי בכל יום או שצריך לומר מספר פעמים?
והנה פעם אחת ביום מי שהוא ‘ברסלבר חסיד’ אומרו בכל יום, בלי יוצא מן הכלל, אך היו מאנשי שלומנו, שהיו רגילים לומר את העשרה מזמורים כמה פעמים ביום.
ומספרים על רבי אברהם בר’ נחמן, שבכל פעם שדיבר עם איזה איש, היה אומר אחר כך העשרה מזמורי התהילים. כי אמר, אשר רבנו אמר (ליקוטי מוהר”ן, חלק א’, סימן מג), שיש רשעים, שהבל פיהם מזיק לאדם, ועל כן היה רגיל לומר אחר דיבורו עם איזה אדם, שלא היה בסדר וכו’, העשרה מזמורים.
וכן מספרים מרבי אפרימיל, שבכל פעם כשנכנס אצלו מישהו לדבר עמו מרבנו, עוררו על אמירת העשרה ממזורי תהילים.
והיו מאנשי שלומנו, כשהיו באים לפניהם שיתפללו בעבור חולה, לא עלינו, היו אומרים תיכף ומיד העשרה מזמורים תהילים. וכן הוא מנהג בין אנשי שלומנו לאומרם בכל שבת אחר התפילה בציבור, על כל פנים פעם אחת ביום כמעט שחיוב על כל אחד מאנשי שלומנו לאומרם, כי הוא תיקון נפלא ונורא עד מאוד.
בפרט מי שפגם בבריתו, עליו לקבל על עצמו לומר בכל יום כל ימי חייו, על כל פנים פעם אחת העשרה מזמורים עם התפילה שעליה.
וטוב פעם אחת בכוונה, מהרבה שלא בכוונה (שולחן ערוך אורח חיים, סימן א’, סעיף ד’) ודבר זה גם כשיזכה להיות בציון רבנו טוב פעם אחת בכוונה ומילה במילה, מהרבה פעמים שלא בכוונה ובזריזות ובדילוג תיבות.
וה’ יתברך יאיר עינינו במאור תורתו, ונזכה לשוב בתשובה אמתית. (אשר בנחל, כרך כ, מכתב ג’ רכח, שנת תש”ם)
הסבר על מעלת ואמירת תיקון הכללי
אִיתָא בְּלִקּוּטֵי מוֹהֲרַ”ן חֵלֶק רִאשׁוֹן סִימָן רה וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה רַחֲמָנָא לִצְּלָן, לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֵרַע לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, כִּי יֵשׁ כֹּחַ בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים לְהוֹצִיא הַטִּפָּה מֵהַקְּלִפָּה שֶׁלָּקְחָה אוֹתָהּ, כִּי ‘תְּהִלִּים’ בְּגִימַטְרִיָּא ‘לִילִית’ עִם הֶחָמֵשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁל שְׁמָהּ, שֶׁהִיא הַמְּמֻנָּה עַל זֶה כַּיָּדוּעַ. וְצָרִיךְ לְכַוֵּן בִּשְׁעַת אֲמִירַת תְּהִלִּים, שֶׁ’תְּהִלִּים’ בְּגִימַטְרִיָּא ‘תפ”ה’ שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּמִסְפַּר הַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵל אֱלֹהִים בְּמִלּוּאוֹ כָּזֶה: אל”ף למ”ד אל”ף למ”ד ה”י יו”ד מ”ם, שֶׁעַל-יְדֵי הַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵלּוּ יוֹצְאָה הַטִּפָּה מֵהַקְּלִפָּה. כִּי הַטִּפָּה הִיא בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה כַּיָּדוּעַ, כִּי יֵשׁ בָּהּ כֹּחַ אֵשׁ וּמַיִם חֲמִימוּת וְלַחוּת שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה, וְעַל-יְדֵי הַשְּׁנֵי שֵׁמוֹת אֵל אֱלֹהִים הַנַּ”ל שֶׁהֵם בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה כַּיָּדוּעַ שֶׁהֵם גִּימַטְרִיָּא ‘תְּהִלִּים’ כַּנַּ”ל, עַל-יְדֵי-זֶה מוֹצִיאִין הַטִּפָּה מִשָּׁם, וְזֶה צָרִיךְ לְכַוֵּן בִּשְׁעַת אֲמִירַת תְּהִלִּים: וְעַל כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל, כִּי יֵשׁ עֲשָׂרָה מִינֵי זִמְרָה שֶׁהֵם בְּחִינַת הָעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם סֵפֶר תְּהִלִּים כַּמּוּבָא (בִּגְמָרָא פְּסָחִים קיז. וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ אֱמוֹר דַּף קא.), שֶׁהֵם: אַשְׁרֵי, וְלַמְנַצֵּחַ, וּמַשְׂכִּיל, וְהַלְלוּיָהּ וְכוּ’, עַיֵּן בְּפֵרוּשׁ רַשִּׁ”י. וְיֵשׁ כֹּחַ בְּכָל לָשׁוֹן וְלָשׁוֹן שֶׁל הָעֲשָׂרָה לְשׁוֹנוֹת הַנַּ”ל לְבַטֵּל כֹּחַ הַקְּלִפָּה הַנַּ”ל, כִּי כָּל אֶחָד מֵאֵלּוּ הַלְּשׁוֹנוֹת הֵם הֵפֶךְ הַקְּלִפָּה הַנַּ”ל. כִּי ‘אַשְׁרֵי’ הוּא לְשׁוֹן רְאִיָּה וְהִסְתַּכְּלוּת, הֵפֶךְ הַקְּלִפָּה הַנַּ”ל שֶׁעִקַּר כֹּחָהּ מִקִּלְקוּל הָאוֹרוֹת (נוסח אחר: הָרְאוּת) מִבְּחִינַת וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת, בְּחִינַת יְהִי מְאֹרֹת חָסֵר וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל (זֹהַר בְּרֵאשִׁית דַּף לג: וְעוֹד) דָּא לִילִית. נִמְצָא שֶׁעִקַּר כֹּחָהּ מִקִּלְקוּל הָרְאִיָּה, וְ’אַשְׁרֵי’ שֶׁהוּא לְשׁוֹן רְאִיָּה הִיא הֵפֶךְ מִמֶּנָּה: וְכֵן מַשְׂכִּיל, כִּי הִיא בִּבְחִינַת ‘מְשַׁכֵּל’ וּ’מַשְׂכִּיל’ הוּא הֵפֶךְ מִזֶּה. וְעִנְיָן זֶה עַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּלִקּוּטֵי א סִימָן יט), כִּי עִקַּר כֹּחָהּ לְהַחֲטִיא אֶת הָאָדָם בְּמִקְרֶה חַס וְשָׁלוֹם הוּא עַל-יְדֵי לְשׁוֹן תַּרְגּוּם שֶׁהוּא בְּחִינַת מַשְׂכִּיל עַל-יְדֵי תֻּרְגְּמָן, שֶׁהוּא מְעֹרָב טוֹב וָרָע – לִפְעָמִים ‘מְשַׁכֵּל’ וְלִפְעָמִים ‘מַשְׂכִּיל’ עַיֵּן שָׁם. וְכֵן ‘הַלְלוּיָה’ הֵפֶךְ הַקְּלִפָּה שֶׁשְּׁמָהּ לִילִית עַל שֵׁם שֶׁהִיא מְיַלֶּלֶת בִּילָלָה תָּמִיד, וְהַלֵּל הֵפֶךְ יְלָלָה, כִּי אוֹתִיּוֹת ‘הַלְּלִי’ הֵם הֶפֶךְ ‘יְלָלָה’ (וְהַשְּׁאָר לֹא פֵּרֵשׁ): גַּם הַטִּפָּה בָּאָה מֵהַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה כַּיָּדוּעַ, כִּי גַּם הַטִּפָּה הִיא בְּחִינַת חֶסֶד וּגְבוּרָה כַּנַּ”ל. וְיָדוּעַ שֶׁהַדַּעַת הוּא בְּחִינַת חֲמִשָּׁה חֲסָדִים וַחֲמִשָּׁה גְּבוּרוֹת, עַל כֵּן צָרִיךְ לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל. וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים לב, א): לְדָוִד מַשְׂכִּיל אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע – רָאשֵׁי תֵּבוֹת ‘נַאַף’, שֶׁהוּא נִכְנַע עַל-יְדֵי בְּחִינַת ‘לְדָוִד מַשְׂכִּיל’, דְּהַיְנוּ תְּהִלִּים, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ: וּבְלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא (סִימָן צב) אִיתָא בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: תִּקּוּן לְמִקְרֶה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם, לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים כַּמְבֹאָר בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן (בְּסִימָן רה) עַיֵּן שָׁם וְכוּ’. וְדַע כִּי זֶה הָעִנְיָן שֶׁל הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה הַנַּ”ל שֶׁהֵם כְּנֶגֶד פְּגָם הַנַּ”ל, הוּא מְרֻמָּז בִּפְסוּקִים אֵלּוּ: בְּרָכָה – ‘אֲבָרֵךְ אֶת ה’ אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת’ וְכוּ’ (תְּהִלִּים טז, ז), אַשְׁרֵי – ‘אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה’ (שָׁם לב, א), מַשְׂכִּיל – ‘וּמֵה’ אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת’ (מִשְׁלֵי יט, יד), שִׁיר – ‘בַּלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי’, נִצּוּחַ – ‘לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת’ (תְּהִלִּים נט, א), נִגּוּן – ‘אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה’ (תְּהִלִּים עז, ז), תְּפִלָּה – ‘הֲיֵאָכֵל תָּפֵל מִבְּלִי מֶלַח’ (אִיּוֹב ו, ו), הוֹדוּ – ‘פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ’ (מִשְׁלֵי ה, ט), מִזְמוֹר – ‘הַנֹּתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה’ (אִיּוֹב לה, י), הַלְלוּיָה – ‘אִשָּׁה יִרְאַת ה’ הִיא תִתְהַלָּל’ (מִשְׁלֵי לא, ל) (וְהָבֵן הֵיטֵב רְמָזִים אֵלּוּ): וְדַע כִּי אֵלּוּ הֵם הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁצְּרִיכִים לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁאֵרַע לוֹ מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר חַס וְשָׁלוֹם: מִכְתָּם לְדָוִד – טז, לְדָוִד מַשְׂכִּיל – לב, אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל – מא, כְּאַיָּל תַּעֲרֹג – מב, לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת – נט, לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן – עז, תְּפִלָּה לְמֹשֶׁה – צ, הוֹדוּ לַה’ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ – קה, עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל – קלז, הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ – קנ. וְאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הֵם תִּקּוּן גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד לָעִנְיָן הַנַּ”ל, וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְאָמְרָם בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֵין צָרִיךְ לִפְחֹד עוֹד כְּלָל מִפְּגָם הַנּוֹרָא שֶׁל הַמִּקְרֶה חַס וְשָׁלוֹם, כִּי בְּוַדַּאי נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי-זֶה, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ בְּקִצּוּר: וְאִיתָא בְּשִׂיחוֹת הָרַ”ן (סִימָן קמא) בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: דַע אָחִי, כִּי בַתְּחִלָּה אָמַר הוּא זַ”ל הַתּוֹרָה הַנַּ”ל הַמַּתְחֶלֶת: “תִּקּוּן לְמִקְרֵה לַיְלָה” כַּנִּדְפַּס בַּסֵּפֶר הָרִאשׁוֹן בְּסִימָן ר”ה. וּבַתְּחִלָּה בָּעֵת שֶׁהִתְחִיל לְגַלּוֹתָהּ לֹא הָיִיתִי לְפָנָיו אָז, אַךְ ה’ יִתְבָּרַךְ זִכַּנִי וּבָאתִי אֶצְלוֹ סָמוּךְ מְאֹד לְאוֹתָהּ הָעֵת שֶׁהִתְחִיל לְגַלּוֹתָהּ, וְסִפֵּר לִי אֶחָד בִּשְׁמוֹ הַתּוֹרָה הַנַּ”ל כְּפִי מַה שֶּׁשְּׁמָעָהּ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ; וּבְתוֹךְ כָּךְ, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּי אַחֵר בִּשְׁמוֹ הַתּוֹרָה הַנַּ”ל, בְּתוֹךְ כָּךְ סִבֵּב ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁדִּבַּרְתִּי עִמּוֹ מִזֶּה, וְחָזַר וַאֲמָרָהּ לְפָנַי בְּקִצּוּר כַּנִּדְפַּס כְּבָר בְּסִימָן ר”ה הַנַּ”ל. וּבְאוֹתָהּ הָעֵת שֶׁגִּלָּה הַתּוֹרָה לֹא גִּלָּה אָז אֵיזֶה קַפִּיטְלַךְ לוֹמַר, רַק אָמַר סְתָם לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְלַךְ תְּהִלִּים לְתִקּוּן הַנַּ”ל. וְשָׁמַעְתִּי מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אָז שֶׁאָמַר שֶׁהָיָה רָאוּי לְגַלּוֹת אֵיזֶה הֵם עֲשָׂרָה קַפִּיטְלַךְ תְּהִלִּים שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר; אַךְ אֵיזֶה שֶׁהֵם עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁיֹּאמְרוּ, הֵם תִּקּוּן לָזֶה, כִּי כָּל עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים אֵיזֶה שֶׁהֵם, כֻּלָּם הֵם כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה, שֶׁהֵם תִּקּוּן לְהַנַּ”ל. וְאָז בְּעֵת שֶׁגִּלָּה הַתּוֹרָה הַנַּ”ל, אָמַר בַּתְּחִלָּה שֶׁתִּקּוּן הָרִאשׁוֹן הוּא הַמִּקְוֶה, שֶׁצְּרִיכִין לִטְבֹּל בְּמִקְוֶה (וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: דָּאס עֶרְשְׁטֶי אִיז מִקְוֶה); וְאַחַר כָּךְ גִּלָּה הַתִּקּוּן הַנַּ”ל, לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים כַּנַּ”ל. גַּם פַּעַם אַחַת אָמַר שֶׁצָּרִיךְ לִזָּהֵר מְאֹד לִטְבֹּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בִּלְתִּי טָהוֹר, וַאֲפִלּוּ אִם לֹא יוּכַל לִטְבֹּל בַּבֹּקֶר, עַל כָּל פָּנִים יִטְבֹּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, אֲפִלּוּ לִפְנוֹת עֶרֶב, כִּי צְרִיכִין לִזָּהֵר מְאֹד לִטְבֹּל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם דַּיְקָא (וְעַיֵּן בְּסוֹף ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’, שֶׁאָמַר שֶׁטּוֹב מְאֹד לִטְבֹּל תֵּכֶף וּמִיָּד וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם). אַחַר כָּךְ אַחַר שֶׁעָבְרוּ קָרוֹב לְאַרְבַּע שָׁנִים, וּמַה שֶּׁעָבַר בְּאֵלּוּ הַשָּׁנִים יִקְצְרוּ רִבְבוֹת יְרִיעוֹת לְסַפֵּר, וּכְבָר הָיָה לוֹ הַחוֹלַאַת שֶׁלּוֹ שֶׁנִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, וּכְבָר חָזַר מִלֶּמְבֶּרְגְּ; פַּעַם אַחַת בַּחֹרֶף שָׁכַב עַל מִטָּתוֹ וַאֲנַחְנוּ עָמַדְנוּ לְפָנָיו, וְהִתְחִיל לְדַבֵּר מֵעִנְיַן הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁהֵם תִּקּוּן לְהַנַּ”ל, וְאָז צִוָּה עָלַי לִכְתֹּב עַל הַנְּיָר הַפְּסוּקִים שֶׁמְּרֻמָּז בָּהֶם הָעֲשָׂרָה מִינֵי נְגִינָה שֶׁהֵם תִּקּוּן לְהַנַּ”ל, וְיָשַׁבְתִּי לִכְתֹּב וּמִפִּיו יִקְרָא אֵלַי, וְגִלָּה לִי הַפְּסוּקִים, וּכְתַבְתִּים עַל הַסֵּפֶר כַּאֲשֶׁר הֵם נִדְפָּסִים בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן צ”ב הַנַּ”ל. וְאָז גִּלָּה דַּעְתּוֹ שֶׁרְצוֹנוֹ לְגַלּוֹת בִּפְרָטִיּוּת אֵיזוֹ הֵם הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם; וְהָיִינוּ עֹמְדִים וּמְצַפִּים שֶׁיְּגַלֶּה לָנוּ, וְלֹא זָכִינוּ מִיָּד. אַחַר כָּךְ נָסַעְנוּ מֵאִתּוֹ, וְאַחַר כָּךְ הָיִיתִי אֶצְלוֹ בְּאֵיזֶה שַׁבָּת, וְהִזְמִין ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁרָאִיתִי בְּעֵינַי כְּתִיבַת יָדוֹ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁכְּבָר רָשַׁם לְעַצְמוֹ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים שֶׁצְּרִיכִין לוֹמַר, אַךְ לֹא הָיָה מִדֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁאֶקַּח כְּתַב יָדוֹ בְּעַצְמִי בְּלִי רְשׁוּתוֹ; וְרָצִיתִי לְתָפְסָם בְּמֹחִי בְּעַל פֶּה, וְלֹא יָכֹלְתִּי מֵחֲמַת אֵימַת רַבִּי פֶּן יַקְפִּיד, כִּי בָאתִי לְחַדְרוֹ וּמָצָאתִי כְּתִיבַת יָדוֹ הַנַּ”ל וְהִסְתַּכַּלְתִּי בּוֹ בְּלֹא רְשׁוּתוֹ (כִּי הַמַּעֲשֶׂה הַזֹּאת הָיָה בְּשַׁבָּת פָּרָשַׁת שְׁקָלִים שְׁנַת תק”ע, שֶׁהוּא זַ”ל יָצָא מֵחֶדְרוֹ וְנִכְנַס לַבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁלּוֹ בְּעֵת קְרִיאַת הַתּוֹרָה, וְאָז נִכְנַסְתִּי בְּחֶדְרוֹ וְרָאִיתִי כְּתִיבַת יָדוֹ הַנַּ”ל). וְאַחַר כָּךְ בְּיוֹם רִאשׁוֹן, בְּעֵת שֶׁלָּקַחְתִּי רְשׁוּת מֵאִתּוֹ לָשׁוּב לְבֵיתִי, דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ וְשָׁאַלְתִּי מִמֶּנּוּ שֶׁיְּגַלֶּה לִי עֲשָׂרָה קַפִּיטְל הַנַּ”ל, כִּי יָדַעְתִּי שֶׁכְּבָר הֵם נִרְשָׁמִים אֶצְלוֹ כַּנַּ”ל; וְלֹא רָצָה, וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה עֵת אַחֵר לָזֶה, וְהָלַכְתִּי מֵאִתּוֹ. אַחַר כָּךְ סָמוּךְ לְאוֹתוֹ הָעֵת, בְּעֵת שֶׁהָיִיתִי אֲנִי בְּבֵיתִי בְּנֶעמְרוֹב, אָז גִּלָּה הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים לִפְנֵי הָרַב דְּפֹה בְּרֶסְלֶב וְלִפְנֵי חֲבֵרִי רַבִּי נַפְתָּלִי מִנֶּעמְרוֹב, וְיִחֵד אוֹתָם לְעֵדוּת עַל זֶה; וְכָךְ אָמַר לָהֶם: הֱיוֹת בְּעִנְיָן זֶה הַיָּדוּעַ (הַיְנוּ עִנְיַן מִקְּרֵה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם) נִלְכָּדִים בְּוַדַּאי שְׁלשָׁה חֶלְקֵי הָעוֹלָם, אֲנִי לוֹקֵחַ אֶתְכֶם לְעֵדוּת, וְתֵדְעוּ שֶׁאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים מוֹעִילִים מְאֹד מְאֹד לְתִקּוּן קֶרִי, וְהֵם תִּקּוּן גָּמוּר וּמוֹעִיל מְאֹד מְאֹד. וְיֵשׁ מִי שֶׁיִּקְרֶה לוֹ עַל-יְדֵי רִבּוּי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה, אוֹ עַל-יְדֵי חֻלְשׁוֹת וַעֲיֵפוּת, אוֹ עַל-יְדֵי שֶׁאֵינוֹ שֹׁכֵב כָּרָאוּי, וְכָל זֶה אֵינוֹ כְּלוּם (וְהוּא כְּמוֹ תִּינוֹק שֶׁמַּשְׁתִּין בַּשֵּׁנָה). גַּם יֵשׁ שֶׁשֹּׁמְרִים אוֹתוֹ מִלְּמַעְלָה וְנִצּוֹל מִן הַמִּקְרֶה, אוֹ שֶׁהַמַּזָּל שׁוֹמֵר אוֹתוֹ וְנִצּוֹל; גַּם לִפְעָמִים נִדְמֶה לְהָאָדָם בַּשֵּׁנָה בַּחֲלוֹם כְּאִלּוּ הוּא נֹפֵל, וְאַחַר כָּךְ מִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ, גַּם זֶה מִן הַשָּׁמַיִם שֶׁמַּצִּילִין אוֹתוֹ מִזֶּה. רַק מִי שֶׁיִּקְרֶה לוֹ חַס וְשָׁלוֹם מֵחֲמַת הִרְהוּרִים, מִזֶּה נִבְרָאִים מַמָּשׁ קְלִפּוֹת חַס וְשָׁלוֹם כַּמְבֹאָר בַּסְּפָרִים; אֲבָל מִי שֶׁיֹּאמַר בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּוַדַּאי יְתַקֵּן בָּזֶה מְאֹד מְאֹד: וְכַמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים שֶׁרָצוּ לַעֲמֹד עַל עִנְיָן זֶה וְנִתְיַגְּעוּ לִמְצֹא לָזֶה תִּקּוּן גָּמוּר, וּקְצָתָם לֹא יָדְעוּ כְּלָל מַהוּ עִנְיָן זֶה, וּקְצָתָם הִתְחִילוּ לֵידַע קְצָת בְּעִנְיַן תִּקּוּן זֶה וְנִסְתַּלְּקוּ לְעוֹלָמָם בְּאֶמְצַע עָסְקָם בָּזֶה, וְלֹא גָּמְרוּ; וְלִי עָזַר ה’ יִתְבָּרַךְ שֶׁזָּכִיתִי לַעֲמֹד עַל זֶה בִּשְׁלֵמוּת. וְעִנְיַן תִּקּוּן זֶה עַל-יְדֵי אֲמִירַת הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנַּ”ל הוּא דָּבָר חָדָשׁ לְגַמְרֵי, חִדּוּשׁ נִפְלָא, כִּי הוּא תִּקּוּן נִפְלָא וְנוֹרָא מְאֹד מְאֹד (עַיֵּן לְמַטָּה). וּמִי שֶׁיּוּכַל לֵילֵךְ לְמִקְוֶה וְאַחַר כָּךְ יֹאמְרֵם – בְּוַדַּאי מַה טּוֹב, אַךְ אֲפִלּוּ אִם הוּא אָנוּס שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִטְבֹּל, כְּגוֹן שֶׁהוּא חוֹלֶה אוֹ בַּדֶּרֶךְ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם יֹאמְרֵם אַשְׁרֵי לוֹ, כִּי הֵם תִּקּוּן גָּדוֹל וְנוֹרָא מְאֹד. וְאִם יֹאמְרֵם בְּכַוָּנָה כָּרָאוּי – בְּוַדַּאי מַה טּוֹב, אַךְ גַּם הָאֲמִירָה בְּעַצְמָהּ מְסֻגָּל מְאֹד. וְאָמַר: כִּי לֹא נוֹדַע זֹאת מִיּוֹם בְּרִיאַת הָעוֹלָם; מִסְּתָמָא הָיִיתִי רוֹצֶה לְבַטֵּל זֹאת לְגַמְרֵי, אַךְ אִי אֶפְשָׁר זֹאת, לֹא בְּגַשְׁמִיּוּת וְלֹא בְּרוּחָנִיּוּת: בְּגַשְׁמִיּוּת אִי אֶפְשָׁר, כִּי הָיָה צָרִיךְ לְבַטֵּל וּלְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע שֶׁל כְּלָלִיּוּת בְּנֵי אָדָם בִּתְמִידוּת, וְזֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר, כִּי אֲפִלּוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְכַיּוֹצֵא שֶׁבִּטְּלוּ הַטֶּבַע, הָיָה רַק לְפִי שָׁעָה וּבְדָבָר פְּרָטִי, כְּגוֹן קְרִיעַת יַם סוּף אוֹ בְּקִיעַת הַיַּרְדֵּן וְכַיּוֹצֵא שֶׁהָיָה רַק לְפִי שָׁעָה, אֲבָל לְבַטֵּל הַטֶּבַע שֶׁל כְּלָלִיּוּת בְּנֵי אָדָם, כִּי כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּהֶכְרֵחַ לְבַטֵּל וּלְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע אֶצְלוֹ, וְגַם צָרִיךְ לְבַטֵּל וּלְשַׁנּוֹת הַטֶּבַע תָּמִיד, וְזֶה דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר; וְגַם בְּרוּחָנִיּוּת אִי אֶפְשָׁר וְכוּ’. אַךְ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל הֵם דָּבָר נִפְלָא וְיָקָר וּמוֹעִיל מְאֹד. גַּם יִחֵד אוֹתָם לְעֵדוּת, וְאָמַר שֶׁגַּם כִּי יִמְלְאוּ יָמָיו, אֲזַי אַחַר הִסְתַּלְּקוּתוֹ מִי שֶׁיָּבוֹא עַל קִבְרוֹ וְיֹאמַר שָׁם אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנַּ”ל וְיִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה (נוסח אחר: עֲבוּרִי), אֲפִלּוּ אִם גָּדְלוּ וְעָצְמוּ עֲוֹנוֹתָיו וַחֲטָאָיו מְאֹד מְאֹד חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי אֶתְאַמֵּץ וְאֶשְׁתַּדֵּל לָאֹרֶךְ וְלָרֹחַב לְהוֹשִׁיעוֹ וּלְתַקְּנוֹ וְכוּ’, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אִיךְ וֶועל מִיךְ לֵייגֶען אִין דֶּער לֶענְג אוּן אִין דֶּער בְּרֵייט אִיךְ זָאל אִיהם אַ טוֹבָה טְהוּן, בַּיי דִּי פֵּאוֹת וֶועל אִיךְ אִיהם אַרוֹיס צִיהֶן פוּן שְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת; וַאֲנִי חָזָק מְאֹד בְּכֹל הַדְּבָרִים שֶׁלִּי, אַךְ בָּזֶה אֲנִי חָזָק בְּיוֹתֵר, שֶׁאֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים מוֹעִילִים מְאֹד מְאֹד. וְאֵלּוּ הֵן הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים: ט”ז, ל”ב, מ”א, מ”ב, נ”ט, ע”ז, צ’, ק”ה, קל”ז, ק”נ, כַּאֲשֶׁר כְּבָר נִדְפְּסוּ כַּמָּה פְעָמִים (רַק בְּסֵפֶר ‘סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת’ נִדְפְּסוּ בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹן בְּטָעוּת הַקַּפִּיטְל שֶׁל קל”ז עַל-יְדֵי עִוּוּת הַמַּדְפִּיסִים, וּמִשָּׁם נִתְפַּשֵּׁט הַטָּעוּת בְּכַמָּה סְפָרִים וְסִדּוּרִים שֶׁהֶעְתִּיקוּ מִשָּׁם); וְיֹאמְרֵם כַּסֵּדֶר שֶׁהֵם כְּתוּבִים בַּתְּהִלִּים. וְאָמַר שֶׁהוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִי; כִּי כָּל עֲבֵרָה יֵשׁ לָהּ תִּקּוּן מְיֻחָד, אֲבָל תִּקּוּן הַנַּ”ל הוּא תִּקּוּן הַכְּלָלִ. גַּם אָמַר אָז שֶׁעִנְיָן הַנַּ”ל שֶׁל הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים יֹאמְרוּ וִיגַלּוּ בִּפְנֵי הַכֹּל. וְאָמַר: אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא דָּבָר קַל לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים, אַף-עַל-פִּי-כֵן גַּם זֶה יִהְיֶה כָּבֵד מְאֹד לְקַיֵּם. וְכֵן נִתְקַיֵּם עַתָּה בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים, שֶׁמֵּחֲמַת רִבּוּי הַמַּחֲלֹקֶת רֹב הֶהָמוֹן רְחוֹקִים לְקַיֵּם זֹאת, וְהוּא זַ”ל הוֹדִיעַ כָּל זֹאת מִקֹּדֶם. וַאֲנַחְנוּ עָשִׂינוּ מַה שֶּׁמֻּטָּל עָלֵינוּ, לְהוֹדִיעַ הַתִּקּוּן לְכָל הֶחָפֵץ לְהִתְתַּקֵּן; וְכָל אֶחָד הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה, הַשֹּׁמֵעַ יִשְׁמַע וְהֶחָדֵל יֶחְדָּל, וַאֲנַחְנוּ אֶת נַפְשֵׁנוּ הִצָּלְנוּ. וּמַה שֶּׁהָרַב בַּעַל הַמְחַבֵּר ‘סֵדֶר תִּקּוּן שַׁבָּת’ מְבִיאָם בְּשֵׁם סֵפֶר ‘עֲשָׂרָה הִלּוּלִים’, זֶה אֵינוֹ, כִּי יְדִידִי הַקּוֹרֵא, עַיֵּן נָא בְּסֵפֶר ‘תִּקּוּן מוֹעֵד’, וְתִרְאֶה שֶׁמּוּבָאִים שָׁם בְּפֵרוּשׁ בְּשֵׁם רַבֵּנוּ הָרַב רַבִּי נַחְמָן זַ”ל; וְכֵן בְּכַמָּה סְפָרִים יֵשׁ שֶׁמּוּבָאִים שָׁם בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ”ל; וְגַם נַס נָא וְחַפֵּשׂ בְּכָל הַסְּפָרִים שֶׁמּוּבָאִים שָׁם שֶׁלֹּא בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ”ל, וְתִרְאֶה שֶׁכֻּלָּם נִדְפְּסוּ אַחַר פְּטִירַת רַבֵּנוּ זַ”ל, שֶׁנִּפְטַר שְׁנַת תקע”א בְּחֹל הַמּוֹעֵד סֻכּוֹת. וְאֶפְשָׁר שֶׁהָרַב הַנַּ”ל וְכַיּוֹצֵא מִגֹּדֶל תְּשׁוּקָתָם לְזַכּוֹת בָּהֶם אֶת הָרַבִּים בְּתִקּוּן גָּדוֹל כָּזֶה, וְיָדוּעַ שֶׁיֵּשׁ שֶׁנִּמְצָאִים מִתְנַגְּדִים וְחוֹלְקִים עַל רַבֵּנוּ זַ”ל, עַל כֵּן קִיְּמוּ בְּנַפְשָׁם מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ”ל (יְבָמוֹת סה:) שֶׁמֻּתָּר לְשַׁנּוֹת בִּדְבַר הַשָּׁלוֹם, וּבִפְרָט בְּדָבָר גָּדוֹל וְתִקּוּן כָּזֶה. וְעַתָּה בִּין תָּבִין שֶׁצָּדְקוּ הַנֶּאֱמַר לְעֵיל, שֶׁהֵם תִּקּוּן חָדָשׁ לְגַמְרֵי וְלֹא יָדַע מִזֶּה שׁוּם נִבְרָא מִימוֹת עוֹלָם. וְתֹאמְרֵם בְּשֵׁם רַבֵּנוּ זַ”ל, בִּכְדֵי שֶׁשִּׂפְתוֹתָיו יִהְיוּ דּוֹבְבוֹת וְכוּ’ (סַנְהֶדְרִין צ:), אֲשֶׁר כָּל הַצַּדִּיקִים מִתְגַּעְגְּעִים לָזֶה; וּמִזֶּה אֲשֶׁר אִלְּצוּנִי לְגַלּוֹת כָּל הַנַּ”ל. וּזְכוּתוֹ יַעֲמֹד לָנוּ, וּמִכֹּל פְּגָמֵינוּ וְצָרוֹתֵינוּ יְתַקְּנֵנוּ וְיוֹשִׁיעֵנוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: וּמְבֹאָר גַּם בְּהַשִּׂיחוֹת שֶׁאַחַר הַסִּפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, שֶׁהִזְהִיר לַאֲנָשָׁיו, שֶׁכְּשֶׁיִּקְרֶה לָהֶם מִקְרֶה בִּלְתִּי טָהוֹר חַס וְשָׁלוֹם שֶׁיֵּלְכוּ תֵּכֶף וּמִיָּד לְמִקְוֶה לִטְבֹּל, כִּי עַל-יְדֵי הַמִּקְרֶה חַס וְשָׁלוֹם נַעֲשֶׂה מַה שֶּׁנַּעֲשֶׂה, עַל כֵּן טוֹב מְאֹד שֶׁקֹּדֶם שֶׁמַּתְחִיל לְהֵעָשׂוֹת מִזֶּה אֵיזֶה דָּבָר חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁיַּקְדִּים עַצְמוֹ הָאָדָם וְיִטְבֹּל וִיטַהֵר עַצְמוֹ. וְהִזְהִיר מְאֹד לְבַל יִתְפַּחֵד הָאָדָם מִזֶּה כְּלָל, כִּי הַפַּחַד וְהַדְּאָגוֹת וְהַמָּרָה שְׁחוֹרוֹת בְּעִנְיָן זֶה מַזִּיק מְאֹד מְאֹד. בִּפְרָט אַחַר שֶׁגִּלָּה אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנַּ”ל הַמְסֻגָּלִים לְתִקּוּן חֵטְא זֶה, אָז אָמַר, שֶׁמִּי שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם זֹאת לוֹמַר אֵלּוּ הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנַּ”ל בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁיִּקְרֶה לוֹ חַס וְשָׁלוֹם, אֲזַי בְּוַדַּאי יְתֻקַּן חֶטְאוֹ, וְשׁוּב אַל יִדְאַג כְּלָל. גַּם הָיָה מִתְלוֹצֵץ מֵאֵלּוּ הַחֲסִידִים וְהַיְרֵאִים, שֶׁכְּשֶׁמַּגִּיעַ לָהֶם אֵיזֶה הִרְהוּר, אֲזַי הֵם מִתְפַּחֲדִים שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מִקְרֶה, וּמֵחֲמַת זֶה הֵם רְגִילִים בְּהֶתֵּר – מֵחֲמַת פַּחַד שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ לִידֵי מִקְרֶה, וְהוּא זַ”ל הָיָה מִתְלוֹצֵץ מִזֶּה. וְעִקַּר כַּוָּנָתוֹ הָיָה, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לִבְלִי לְהִתְפַּחֵד וּלְהִתְיָרֵא כְּלָל מִדְּבָרִים כָּאֵלּוּ, וְלִבְלִי לַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת כְּלָל בְּעִנְיָן זֶה, רַק יִהְיֶה כְּגִבּוֹר חַיִל לַעֲמֹד כְּנֶגֶד תַּאֲוָתוֹ וְיַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִזֶּה לְגַמְרֵי, וְאַל יִתְפַּחֵד כְּלָל, וַה’ הַטּוֹב בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה עִמּוֹ מַה שֶּׁהוּא יִתְבָּרַךְ חָפֵץ. וְרָמַז בִּדְבָרָיו שֶׁזֶּה הָיָה בְּחִינַת פְּגָם שֶׁל דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בְּבַת שֶׁבַע וְכוּ’, וְלֹא בֵּאֵר הַדָּבָר הֵיטֵב: וּמְאֹד מְאֹד צְרִיכִין לְהִתְחַזֵּק בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וְאַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ כְּלָל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם – אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. וְאִם יִהְיֶה חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְלֹא יִתְפַּחֵד כְּלָל וְלֹא יַחֲשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת כְּלָל (שֶׁקּוֹרִין אִיבֶּער טְרַאכְטִין) וְיֵלֵךְ בְּתֻמּוֹ בְּשִׂמְחָה, יִזְכֶּה לַסּוֹף לַעֲבֹר עַל הַכֹּל בְּשָׁלוֹם. וּדְבָרִים כָּאֵלּוּ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בִּכְתָב, וְעָרוּם יָבִין לַאֲשׁוּרוֹ: גַּם בְּלֹא זֶה הִזְהִיר מְאֹד לִהְיוֹת רָגִיל בִּטְבִילַת מִקְוֶה, וְאָמַר שֶׁבַּיָּמִים שֶׁאֵין אוֹמְרִים תַּחֲנוּן כְּגוֹן בְּיוֹמֵי דְּנִיסָן וְכַיּוֹצֵא הַמּוּבָאִים בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ אֹרַח חַיִּים, צְרִיכִין לִהְיוֹת רָגִיל בְּיוֹתֵר בִּטְבִילַת מִקְוֶה (שִׂיחוֹת הָרַ”ן סִימָן קפה). כֵּן נִזְכֶּה לְקַיֵּם כָּל דְּבָרָיו בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: אָמַר הַמַּעְתִּיק: כְּתִיב (מִשְׁלֵי כה, יא): “תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו”, לָכֵן אָמַרְתִּי לְהַצִּיג פֹּה מְעַט מִזְּעֵיר מִמַּאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ”ל אֲשֶׁר שָׁם מְבֹאָר גֹּדֶל זְכוּת הַצַּדִּיקִים אַחַר הִסְתַּלְּקוּתָם לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְכַמָּה גָּדוֹל הַזְּכוּת וְהַתּוֹעֶלֶת שֶׁל הַמְהַלְּכִים עַל קִבְרָם הַקָּדוֹשׁ זְכוּתָם יָגֵן עָלֵינוּ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן: בְּמִדְרַשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא פָּרָשָׁה מ”ד עַל פָּסוּק ‘זְכֹר לְאַבְרָהָם’ וְכוּ’ (שְׁמוֹת לב, יג) – הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תְּהִלִּים פ, ט): “גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ” וְכוּ’ וְכוּ’, וּלְבַסּוֹף מוּבָא בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: מָה הַגֶּפֶן הִיא חַיָּה וְנִשְׁעֶנֶת עַל עֵצִים מֵתִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל הֵם חַיִּים וְקַיָּמִים וְנִשְׁעָנִּים עַל הַמֵּתִים – אֵלּוּ הָאָבוֹת. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא כַּמָּה תְּפִלּוֹת הִתְפַּלֵּל אֵלִיָּהוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל שֶׁתֵּרֵד הָאֵשׁ, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: “עֲנֵנִי ה’ עֲנֵנִי” (מְלָכִים-א יח, לז) – וְלֹא נַעֲנָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר אֶת הַמֵּתִים, וְאָמַר: “ה’ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיִשְׂרָאֵל” (שָׁם, לו) – מִיָּד נַעֲנָה, מַה כְּתִיב (שָׁם, לח): “וַתִּפֹּל אֵשׁ ה'”. וְכֵן מֹשֶׁה, בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה עָמַד וְלִמֵּד עֲלֵיהֶם זְכוּת אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה – וְלֹא נַעֲנָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִזְכִּיר אֶת הַמֵּתִים – מִיָּד נַעֲנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שְׁמוֹת לב, יג): “זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל”, מַה כְּתִיב: “וַיִּנָּחֶם ה’ עַל הָרָעָה” (שְׁמוֹת לב, יד), הֱוֵי: כְּשֵׁם שֶׁהַגֶּפֶן הַזֹּאת חַיָּה וְנִשְׁעֶנֶת עַל עֵצִים מֵתִים, כָּךְ יִשְׂרָאֵל חַיִּים וְנִשְׁעָנִים עַל הָאָבוֹת כְּשֶׁהֵם מֵתִים, הֱוֵי: “זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל” וְכוּ’: וּבַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת אַחֲרֵי דַּף ע”א עַמּוּד א’ וּ-ב’ מוּבָא שָׁם דְּבָרִים נִפְלָאִים וְנוֹרָאִים מִזֶּה הָעִנְיָן הַקָּדוֹשׁ, וְזֶהוּ: תָּאנָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, יוֹמָא חַד הֲווּ אָזְלוּ רַבִּי חִזְקִיָּה וְרַבִּי יֵיסָא בְּאוֹרְחָא, עָרְעוּ בְּגוּשׁ חָלָב וַהֲוָה חָרִיב, יָתְבוּ סָמוּךְ לְבֵי קִבְרֵי וְכוּ’, עַיֵּן שָׁם הַמַּעֲשֶׂה הַנִּפְלָאָה. וּבַסּוֹף אִיתָא בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: אָמְרֵי, וַדַּאי בְּשַׁעְתָּא דְּזַכָּאִין לָא אִשְׁתְּכָחוּ בְּעָלְמָא, עָלְמָא לָא מִתְקַיְּמָא אֶלָּא בְּגִינֵיהוֹן דְּמֵתַיָּא. אָמַר רַבִּי יֵיסָא: בְּשַׁעְתָּא דְּאִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא, אַמַּאי אַזְלִינָן לְגַבֵּיהוֹן דְּמֵתַיָּא, וְהָא כְתִיב (דְּבָרִים יח, יא) ‘וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים’ – וְאָסִיר, אָמַר לֵהּ: עַד כְּעַן לָא חֲמֵיתָא גַּדְפָא דְּצִפֳּרָא דְּעֵדֶן, ‘וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים’ – אֶל הַמֵּתִים דַּיְקָא, דְּאִנוּן חַיָּבֵי עָלְמָא וְכוּ’ – דְּאִשְׁתְּכָחוּ תָּדִיר מֵתִים, אֲבָל יִשְׂרָאֵל דְּאִנּוּן זַכָּאֵי קְשׁוֹט, שְׁלֹמֹה קְרָא עֲלַיְהוּ (קֹהֶלֶת ד, ב): ‘וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ’ – בְּזִמְנָא אָחֳרָא וְלָא הַשְׁתָּא, ‘שֶׁכְּבָר מֵתוּ’ – וְהַשְׁתָּא אִנּוּן חַיִּין. וְעוֹד, דִּשְׁאָר עַמִּין, כַּד אָתוּ לִמְתֵיהוֹן אַתְיָן בְּחַרְשִׁין לְאִתְעָרָא עֲלַיְהוּ זִינִין בִּישִׁין, וְכַד יִשְׂרָאֵל אַתְיָן לִמְתֵיהוֹן, אַתְיָּן בְּכַמָּה תְּשׁוּבָה לְקַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, בִּתְבִירוּ דְלִבָּא, בְּתַעֲנִיתָא לְקִבְלֵהּ, וְכֹלָּא בְּגִין דְּנִשְׁמָתִין קַדִּישִׁין יִבְעוּן רַחֲמֵי לְקַמֵּי קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא עֲלַיְהוּ, וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיֵּס עַל עָלְמָא בְּגִינֵיהוֹן. וְעַל דָּא תְּנִינַן: צַדִּיקָא, אַף-עַל-גַּב דְּאִתְפְּטָר מֵהַאי עָלְמָא, לָא אִסְתַּלַּק וְלָא אִתְאֲבִיד מִכֻּלְהוּ עָלְמִין, דְּהָא בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין אִשְׁתְּכַח יַתִּיר מֵחַיּיוֹי, דִּבְחַיּיוֹי אִשְׁתְּכַח בְּהַאי עָלְמָא בִּלְחוֹדוֹי, וּלְבָתַר אִשְׁתְּכַח בִּתְלַת עָלְמִין, וְזַמִּין לְגַבַּיְהוּ, דִּכְתִיב (שִׁיר הַשִּׁירִים א, ג): “עֲלָמוֹת אֲהֵבוּך” – אַל תִּקְרֵי ‘עֲלָמוֹת’ אֶלָּא ‘עוֹלָמוֹת’, זַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן. תָּאנָא, כְּתִיב (שְׁמוּאֵל-א כה, כט): “וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים”, ‘וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי’, נִשְׁמַת אֲדֹנִי מִבָּעֵי לֵהּ. אֶלָּא כְּמָה דַּאֲמָרָן, דְּזַכָּאָה חוּלָקֵיהוֹן דְּצַדִּיקַיָּא, דְּכֹלָּא אִתְקְשַׁר דָּא בְּדָא, נֶפֶשׁ בְּרוּחַ, וְרוּחַ בִּנְשָׁמָה, וּנְשָׁמָה בְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִשְׁתְּכַח דְּנֶפֶשׁ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ. וְעוֹד מוּבָא בְּהַפֵּרוּשׁ שֶׁל הָעֵין יַעֲקֹב וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ‘שֶׁכְּבָר מֵתוּ’ – בְּפוּלְחָנָא דְּמָארֵיהוֹן: מִכָּל הַמַּאֲמָרִים הַקְּדוֹשִׁים הַנַּ”ל רוֹאִין גֹּדֶל יִקְרַת זְכוּת הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר כְּבָר הָלְכוּ לְעוֹלָמָם, אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר יִסְמֹךְ עַל זְכוּתָם כָּל יְמֵי חַיָּיו וְלֹא יִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִן הָרַחֲמִים לְעוֹלָם, וּבְכָל מַה שֶּׁיַּעֲבֹר עָלָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו, הֵן בְּרוּחָנִיּוּת וְהֵן בְּגַשְׁמִיּוּת, יִסְמֹךְ עַל זְכוּתָם, וְיִשָּׂא יָדָיו וְלִבּוֹ לָאֵל אֱמוּנָה יִתְבָּרַךְ, וּבְוַדַּאי יִוָּשַׁע; כָּל שֶׁכֵּן “לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם”, וּבִפְרָט כְּשֶׁהוֹלְכִין עַל קִבְרֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים, כַּמּוּבָן מִפֵּרוּשׁ רַשִּׁ”י בְּפָרָשַׁת ‘שְׁלַח לְךָ’ עַל פָּסוּק “וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן”(בַּמִּדְבָּר יג, כב), וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ”י – וְהוּא מַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ”ל, שֶׁכָּלֵב לְבַדּוֹ הָלַךְ לְשָׁם לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי אָבוֹת – לְהַצִּילוֹ מֵעֲצַת מְרַגְּלִים, וְכֵן מִפֵּרוּשׁ רַשִּׁ”י בְּפָרָשַׁת ‘וַיְחִי’ עַל פָּסוּק “וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן” (בְּרֵאשִׁית מח, ז) – וְהוּא גַּם כֵּן מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ”ל: “וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם” – וְלֹא הוֹלַכְתִּיהָ אֲפִלּוּ לְבֵית לֶחֶם וְכוּ’; וְיָדַעְתִּי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבְּךָ עָלַי, אֲבָל דַּע לְךָ שֶׁעַל פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם – שֶׁתְּהֵא לְעֶזְרָה לְבָנֶיהָ; כְּשֶׁיַּגְלֶה אוֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן, יִהְיוּ עוֹבְרִים דֶּרֶךְ שָׁם, וְיָצָאת רָחֵל עַל קִבְרָהּ וּבָכְתָה וּמְבַקֶּשֶׁת עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יִרְמְיָה לא, יד): ‘קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע’ וְגוֹ’, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשִׁיבָהּ (שָׁם, טו טז): יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָּתֵךְ נְאֻם ה’, וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם, עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ: וּבְמַסֶּכְתָּא סוֹטָה דַּף י”ג אִיתָא: וְאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא, מִפְּנֵי מָה נִסְתַּתֵּר קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה מֵעֵינֵי בָּשָׂר וָדָם, מִפְּנֵי שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעָתִיד בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֵחָרֵב וּלְהַגְלוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל מֵאַרְצָם, שֶׁמָּא יָבוֹאוּ לִקְבוּרָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה וְיַעַמְדוּ בִּבְכִיָּה, וְיִתְחַנְּנוּ לְמֹשֶׁה וְיֹאמְרוּ לוֹ: מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עֲמֹד בִּתְפִלָּה בַּעֲדֵנוּ, וְעוֹמֵד מֹשֶׁה וּמְבַטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה – מִפְּנֵי שֶׁחֲבִיבִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָם יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם וְכוּ’: מִכָּל זֶה מוּבָן, אֲשֶׁר לִהְיוֹת עַל קִבְרָם מַמָּשׁ, מוֹעִיל בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר מִלְּהַזְכִּיר זְכוּתָם לְבַד וְלִבְלִי לִהְיוֹת עַל קִבְרָם מַמָּשׁ; כִּי גַּם לְהַזְכִּיר זְכוּתָם לְבַד גַּם כֵּן גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד וּמוֹעִיל מְאֹד, אֲבָל לִהְיוֹת עַל קִבְרָם מַמָּשׁ, זֹאת מוֹעִיל בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר בְּלִי שִׁעוּר, כַּמּוּבָן מִמַּאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ”ל בִּדְבַר כָּלֵב וְרָחֵל אִמֵּנוּ, וּמִמַּאֲמַר חֲכָמֵינוּ זַ”ל מֵהַסְתָּרַת קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְהָבֵן: כֵּן נִזְכֶּה לֵילֵךְ וּלְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי הַצַּדִּיקִים, וּלְהַרְבּוֹת בְּעֶתֶר, וְלִשְׁפֹּךְ לִבֵּנוּ כַּמַּיִם נֹכַח פְּנֵי ה’, אָז בְּוַדַּאי בָּהֶם עוֹלָם נִוָּשֵׁעַ, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
© כל הזכויות שמורות
תיקון הכללי להאזנה
© כל הזכויות שמורות